×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ל״בתנ״ך
א֣
אָ
(א) {מפטיר} וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שׇׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃ (ב) וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ⁠־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ (ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם⁠־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִםא׃ (ד) {פרשת וישלח} וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל⁠־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃ (ה) וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם⁠־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד⁠־עָֽתָּה׃ (ו) וַֽיְהִי⁠־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔יב לִמְצֹא⁠־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃ (ז) וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל⁠־אָחִ֙יךָ֙ אֶל⁠־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע⁠־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃ (ח) וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת⁠־הָעָ֣ם אֲשֶׁר⁠־אִתּ֗וֹ וְאֶת⁠־הַצֹּ֧אן וְאֶת⁠־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ (ט) וַיֹּ֕אמֶר אִם⁠־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל⁠־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃ (י) וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞היְ⁠־⁠הֹוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃ (יא) קָטֹ֜נְתִּיג מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל⁠־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת⁠־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃ (יב) הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי⁠־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן⁠־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל⁠־בָּנִֽים׃ (יג) וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת⁠־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ (יד) {שני} וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן⁠־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃ (טו) עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃ (טז) גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖םד עֲשָׂרָֽה׃ (יז) וַיִּתֵּן֙ בְּיַד⁠־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל⁠־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃ (יח) וַיְצַ֥ו אֶת⁠־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגׇשְׁךָ֞ה עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ו לֵאמֹ֔ר לְמִי⁠־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃ (יט) וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖יז לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם⁠־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃ (כ) וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת⁠־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת⁠־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת⁠־כׇּל⁠־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל⁠־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃ (כא) וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי⁠־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי⁠־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃ (כב) וַתַּעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל⁠־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה⁠־הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ (כג) וַיָּ֣קׇם׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת⁠־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת⁠־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת⁠־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔רח אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃ (כד) וַיִּ֨קָּחֵ֔םט וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת⁠־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת⁠־אֲשֶׁר⁠־לֽוֹי׃ (כה) וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃ (כו) וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף⁠־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף⁠־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹיא עִמּֽוֹ׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם⁠־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ (כח) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה⁠־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃ (כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי⁠־שָׂרִ֧יתָ עִם⁠־אֱלֹהִ֛ים וְעִם⁠־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃ (ל) וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה⁠־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃ (לא) {שלישי} וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי⁠־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל⁠־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃ (לב) וַיִּֽזְרַֽח⁠־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת⁠־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל⁠־יְרֵכֽוֹ׃ (לג) עַל⁠־כֵּ֡ן לֹֽא⁠־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל⁠־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף⁠־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מַֽחֲנָֽיִם ל=מַֽחֲנָֽיִם בגעיה ימנית
ב לַֽאדֹנִ֔י ל=לַֽאדֹנִ֔י בגעיה ימנית
ג קָטֹ֜נְתִּי =ל,ל1,ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן (בטעם גרש)
• יש דפוסים=קָטֹ֗נְתִּי (בטעם רביע)
ד וַעְיָרִ֖ם =ל,ל1,ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן
• וַעֲיָרִ֖ם (בחטף פתח) = מ״ג דפוס ונציה (ותוקן במ״ש) וצויין ב-BHS.
ה יִֽפְגׇשְׁךָ֞ =ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן (גימ״ל רפה), ואילו ל!=יִֽפְגָּֿשְׁךָ֞ (דגש וסימן רפה באות גימ״ל במקום גימ״ל רפה). ברויאר בהערה למהדורתו הראשונה ציין סימן רפה בלי דגש בכתי״ל, אמנם הדגש ברור בכתב⁠־היד.
• ל1?=יִֽפְגָּשְׁךָ֞
• מ״ש=יִֽפְגָֽשְׁךָ֞ (געיה לסמן קריאת קמץ רחב) ע״פ רד״ק, ואילו הקריאה בקמץ קטן לפי ויינברג (3.2.3.2) וכך נשמע גם בקריאתו של הרב ירמיהו וידר.
• הערות דותן (בספק)
• קורן, ברויאר, דותן, סימנים, מכון ממרא
ו וּשְׁאֵֽלְךָ֙ =ל1,ש,ק3,ו,ה,ש2 וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל!=וִשְׁאֵֽלְךָ֙ (נקודה אחת של חיריק באות וי״ו)
• הערות ייבין ודותן (בספק)
ז לַֽאדֹנִ֖י ל=לַֽאדֹנִ֖י בגעיה ימנית
ח וַֽיַּעֲבֹ֔ר =ל,ל1,ש,ק3,ו,ש2,פריז25 (בטעם זקף קטן) וכמו כן בתיגאן
• מ״ג דפוס ונציה=וַֽיַּעֲבֹ֕ר (בטעם זקף גדול) וכמו כן בחלק מכתבי⁠־היד הספרדים (כגון כתי״ה ותנ״ך לסבון) ובדפוסים וקורן
ט וַיִּ֨קָּחֵ֔ם =ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל,ש=וַיִּקָּחֵ֔ם (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
י אֶת⁠־אֲשֶׁר⁠־לֽוֹ =ש,ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל!=אֶת⁠־אֲשֶׁר⁠־לוֹ (חסר סילוק באות למ״ד)
• הערות דותן וברויאר (במהדורתו האחרונה)
יא בְּהֵאָֽבְק֖וֹ =ל-מ,ל1? (געיה באות אל״ף); ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך ברוב הדפוסים וקורן). שמואל בן יעקב סבר שיש לכתוב געיה בתיבה זו, אך בכתב⁠־יד אחד (ל-מ) רשם אותה באות אל״ף, ובכתב⁠־יד אחר (ל) רשם אותה באות ה״א; יושם לב שבכתבי⁠־יד רבים אין געיה בכלל בתיבה זו (ראו בהמשך ההערה).
• ל,ש,פטרבורגEVR-II-B-80(8ב)=בְּהֵֽאָבְק֖וֹ (געיה באות ה״א, כלומר שלא כדין בראשונה מבין שתי הברות הראויות לגעיה קלה) וכמו כן ש2 ובתאג׳ חבשוש; וכך אצל ברויאר ומג״ה.
• ל1?,ק3,ו,ה,פטרבורגEVR-II-C-1(73א),פטרבורגEVR-II-B-8(26א)=בְּהֵאָבְק֖וֹ (אין געיה)
• יש דפוסים=בְּהֵֽאָֽבְק֖וֹ (שתי געיות) וכך בתנ״ך סימנים.
E/ע
הערותNotes
(ג) מחנים – מעתה שני מחנות לעזרתו, מחנה המלאכים ומחנה חניכיו. (הקדמה) פרשת וישלח (ד) לפניו – אם כן היתה כונתו ללכת להקביל פני עשו אחרי בואו אל אביו; ובודאי שמע בפדן ארם כי עשו עזב ארץ כנען וקבץ אנשי חיל וכבש את החורי יושבי הר שעיר ומלך עליהם, וזה היה לו לסימן טוב ואולי חזק את לבו לחזור לבית אביו, כי אמר אולי חדל אחי מאיבתו עלי ושם לבו לבקש לו ממלכה בחייו תחת המתין דורות הרבה טרם תתקיים בזרעו ברכת האבות; ויש להניח כי אחר שהשלים עשו עמו, הלך יעקב לפעמים לבקר אחיו בהר שעיר, כי רועה היה ונע ונד עם עדרו, והארץ ההיא מחברון עד שעיר ארץ מקנה היא; ומה שכתוב אח״כ (בראשית ל״ו:ו׳) ויקח עשו וגו׳ קדם לביאת יעקב (וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו), ואין מוקדם ומאוחר בתורה כי מגלה מגלה נכתבה (עיין מה שכתבתי ראש פרשת תולדות), ומשה סדרן בסוף ימיו ועשה מהן ספר, והקדים ואִחֵר כמו שנראה לו נכון יותר, או כדי שלא להפסיק הענינים או לקרבם זה לזה, וכן פרשת ויהי בעת ההיא (בראשית ל״ח) בלי ספק מאוחרת נכתבה, ועיין עליה בפירוש שד״ל. (ה) כה תאמרון – על דברי מלאכי יעקב לעשו עיין במשתדל; ובפסוק זה מתחילים דבריהם לו מתיבות ״כה תאמרון״, והראיה תיבת לאדני. ואחר – שרש יחר זמן עתיד עם ו״ו ההיפוך בנין קל על משקל וָאֵדַּע, ולא אחר הנער (בראשית ל״ד:י״ט) שרשו אָחַר זמן עבר בנין פִעֵל על משקל ברך, ושני השרשים שוים בענינם כמו אצל ויצל (בראשית ל״א:ט׳). (ז) לקראתך – כששמע שאתה בא אליו יצא לקראתך; ועשו לא הודיע בשום דבר שדעתו להרע ליעקב, רק זה ירא כששמע שלקח עמו ארבע מאות איש, אם כן אין שלום בלבו. ועשו אולי ידע שיש סכנה בדרך שיעקב הולך עליה, ולקחם עמו להגן על יעקב כמו שמצאנו אח״כ שהיה רוצה לעשות (בראשית ל״ג:י״ב,ט״ו); וממלת לקראתך אין להבין אם בא עשו כאוהב או כאויב, וירא וירץ לקראתם (בראשית י״ח:ב׳), פן בחרב אצא לקראתך (במדבר כ׳:י״ח). (טז) אתונות עשרים ועירים עשרה – חמור בלשון מקרא כמו בלשון חכמים כולל זכר ונקבה, אחבשה לי החמור וארכב עליה (שמואל ב י״ט:כ״ז), השוכר את החמור להוליכה בהר (משנה בבא מציעא ו׳:ג׳); ואתון – כדברי שד״ל היא הנקבה ממין חמור הבר; וכמו שחמור מקורו חם (מחמת זרמתו בהזדקקו לנקבה) כן אתון מגזרת אתון נורא שענינו תנור (גם זה לפי שד״ל הוא לשון נוטרקון, אתון נורא-תנורא); והזכר במין נקרא עיר או פרא (פרא למוד מדבר וגו׳ ירמיה ב׳:כ״ד), ופרא בחילוף אותיות בר, ועיר מלשון עֵר. (יח) כי יפגשך – ר״ל אם יבא הוא לשאל, תעשה עצמך כמי שאינו מכירו ותשיב לו: לעבדך ליעקב, עד אולי ישא פני. ואם לא ישאלך תסב פניך אחרי עברך מאתו ותשוב אלי עם המנחה; ויעקב היה מצר אבל (כמו שכתבתי בראשית ל״ב:ז׳) לא היה חושב שבודאי יבא עליו עשו להרגו, והיה רוצה לחקרו על ידי המנחה לדעת מה בלבו; ולפי דעתי: עשו לא שאל לעבדי יעקב מאומה ולא קבל המנחה מידם, ובאחרונה אחר שיעקב פצר בו קבלה הימנו; ופירוש מלת מי בפסוק מי לך (בראשית ל״ג:ח׳) נ״ל שהיא כמו בלשון תלמוד ״ומי אמר רב הכי?⁠״ שענינה כמו ה״א השאלה, ופירוש הפסוק שעשו שאל ליעקב אם כל הרועים והבהמות שפגש הם לו, כי ראה אז שיש לו צאן רבות מחולקות לשני מחנות, ואז הגיד לו יעקב שהמחנה שפגע בדרך היתה מנחה שלוחה לו למצוא חן בעיניו; וכל הפסוקים מסכימים עם פירוש זה לולא תיבות ״אשר הובאת לך״, רק גם כאן נוכל לפרש אשר הובאה אצלך למען תשאל עליה ותשמע כי לכפר פניך הובאה ותקחה; ואין לכחד כי יש טענות נגד זה הפירוש, כמו תיבת לעבדך (בראשית ל״ב:י״ח), שאם העבד עושה עצמו כאלו אינו יודע את עשו, למה יאמר לעבדך? מכל מקום נוכל לומר שידבר בדרך ארץ לשר הבא לנגדו וארבע מאות איש עמו אף שאינו מכירו; והרבה טענות יש גם על הפירושים האחרים ובפרט על פירושי פסוק ״מי לך״ הנראה כדיבור מיותר אחר קבלו המנחה. (כו) ותקע – שרש קעע מבנין נפעל, וכן נקעה נפשך מהם (יחזקאל כ״ג:כ״ח) על משקל ונבלה שם שפתם (בראשית י״א:ז׳) שראוי להנקד וְנָבְלָה וכן ורחבה ונסבה (יחזקאל מ״א:ז׳) ששרשם בלל וסבב, ומזה לשון קעקע, כתיבה נבדלת וְנִכֶרֶת לעולם. (כז) שלחני כי עלה השחר – יעקב לא רצה לקרוא עבדיו לעזרתו ובטח בכחו להפיל הנאבק עמו, ועל כן אמר לו ״שלחני כי עלה השחר״ שאל״כ באור היום יראוני עבדיך ונאספו עלי והכוני. ותיבות כי אם ברכתני – ענינו תשבחני ותכיר גבורתי; והאל שלח מלאכו בדמות אדם להלחם עמו ונתן כח ביעקב להתגבר עליו (וישר אל מלאך ויוכל הושע י״ב:ה׳) להודיע לו כי כן יגבר על הצרות המעותדות לבוא עליו, ונקיעת הירך סימן לו כי צער הרבה שמור לו, אך כל צער יסור ממנו לסוף ימים כנקיעת ירכו, שלפי הנראה נרפא ממנה לאט לאט. (כט) לא יעקב וגו׳ – שם אברהם המשונה מעט מן אברם נקבע כשם עיקרי, לא כן שם ישראל שהוא שם חדש ואין לו שום דמיון עם שם יעקב, ומאחר שהורגלו לקראו בשם יעקב התמידו בשם זה, ומצאנו האל יתברך שמו עצמו קוראו יעקב יעקב (בראשית מ״ו:ב׳), ומכל מקום הועיל שנוי שמו לזרעו אחריו הנקראים בשם בני ישראל. (לא) ותנצל נפשי – ממות הראוי לבוא עלי, וכן דאגו גדעון ומנוח בהכירם כי ראו מלאך ה׳; ומן התימה מדוע לא ירא יעקב במחנים שראה שם מלאכי אלהים בפעם ראשונה בהקיץ ולא בחזיון? ויש לומר שדאגתם ממות היתה מחמת שלא כבדו המלאך כראוי, ולא נפלו לפניו ארצה, ודברו עמו כדבר איש אל רעהו, וזהו שכתב כאן ובגדעון פנים אל פנים – הבטתי בו ולא שחו פני לפניו; ובמחנים הכיר בהם מיד שמלאכי ה׳ הם והשתחוה לפניהם; ואברהם גם כן ידע מיד בג׳ האנשים כי מלאכי ה׳ המה ועמד ושרת לפניהם ולא הסב אל השלחן עמהם (ועיין מה שכתבתי על זה ראש פרשת וירא).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144